בלוג #מוסר

כאשר כתבתי על הדמיון בין השלכנות לבודהיזם, ציינתי ששתיהן מפרקות את מושג ה"אני" ומבטלות את חשיבותו אל מול ה"אחר". כעת, ברצוני להציג ניסוי מחשבתי שממחיש את הנקודה הזו.

אנסה להסביר מדוע החשיבה על הנצח, מנקודת מבט מוסרית, משאירה אותנו חסרי אונים ומה בכל זאת ניתן לעשות.

בואו נדבר לרגע בהיגיון על הזבוב שבחדר

יש לנו שתי מערכות של אמפתיה: אמפתיה קרה, שהיא היכולת להבין את רגשות האחר, ואמפתיה חמה, שהיא היכולת להזדהות עם רגשות האחר. איך הן באות לידי ביטוי בחיי היומיום, כיצד הן משפיעות על ריבים ומה הקשר שלהן למאבקים חברתיים?

גם בודהיזם וגם השלכנות הם פילוסופיות-חיים מעשיות, שמטרתן להיטיב עם העולם. מתברר שהן חולקות לא מעט נקודות משותפות, על אף המקורות הרחוקים